איך מעצבים את הלבן מחדש: שלושה אדריכלים על האתגר הכי יפה בחלל

לבן הוא אחד הצבעים האהובים והנפוצים בעיצוב פנים. הוא מתאים כמעט לכל חלל, מחמיא לכל רהיט, מביא איתו אור, ניקיון ושקט. אבל בתוך כל היופי הזה, מסתתר גם אתגר: איך גורמים לו להיות מעניין ולא שטוח, עמוק ולא קר, מרגש ולא צפוי. לכבוד חג שבועות, שלושה אדריכלים מוכשרים במיוחד; עמית ביטון, ליעד תוינה ושלומי לוין, שיתפו אותנו בתפיסות, בפרקטיקות ובפרויקטים שהופכים את הלבן למשהו אחר לגמרי. כל אחד בדרכו, עם פרויקטים שהם חגיגה של דיוק ותחכום, חושף לנו את הקסם שנמצא בתוך הצבע הכי שקט שיש.

עמית ביטון

אדריכל ומעצב מחונן שמהלך בין חומר לטקסטורה, בין קונספט לטבע, עמית ביטון מביא לכל פרויקט שפה עשירה ואסתטיקה רגישה. עבור עמית, לבן הוא לא ריק אלא ריק שמכיל פוטנציאל אינסופי, רגע אחרי הקריסה, רגע לפני הבריאה. ״כשאני שומע חלל לבן, הדבר הראשון שעולה לי לראש הוא שדה פתוח, לא ריקנות אלא התחלה. הלבן הוא התחלה מחדש, הצבע שמורכב מכל הצבעים, מתפקד כרקע וכצורה בו זמנית, ככלום שמכיל את הכול״.

הגישה הזאת קיבלה ביטוי מלא בפרויקט יוצא הדופן שלו בקיסריה, ״הבית על הדיונה״, שממוקם כמה צעדים מהים ונטמע בנוף החולי. הבית כולו נבנה על טהרת הצבע הלבן, אך לא כקונספט סטרילי אלא כבחירה מהותית. כל פרט חושב, כל חומר נבחר בקפידה, מתוך מטרה לייצר חלל שיש בו שקט, אבל לא שעמום.

עמית מוסיף: ״הוא כמו מבוגר אחראי בתוך החלל, לא צועק, לא מבליט את עצמו, אבל תמיד שם כשצריך. הוא לא גונב את ההצגה, אבל הוא כן מחזיק אותה״.

בחלל הציבורי שולבו כורסאות מדגם ׳לוטוס׳, ספות ׳רוקט׳, והדום ׳רנן׳ אמורפי שנתפר במיוחד בפרופורציות מדויקות, כולם בגוונים בהירים. כל חדרי השינה בבית יוצרו בהזמנה אישית ע״פ עיצובו של עמית ביטון, עם התאמות מדויקות לצורכי החלל והמשתמשים.

שאלנו את עמית, האם יש חומר אחד שעושה את כל ההבדל בחללים בהירים: ״עץ טבעי בגמר חי, ובמיוחד אלון גושני, הוא הבחירה המדויקת. אלון מחזיק בתוכו גם צבע, גם טקסטורה, גם עומק וגם חום רגשי, מבלי להשתלט. הוא מייצר ניגוד רך ללבן, ומגיב נהדר לאור: בבוקר הוא כמעט בהיר, בצהריים חם, ובערב עמוק. בנגיעה, הוא מזכיר לגוף שהוא חלק מהמרחב. בנוכחות, הוא תמיד שומר על שקט, אבל אף פעם לא ״שקוף״. הוא כמו מבוגר אחראי בתוך החלל, לא צועק, לא מבליט את עצמו, אבל תמיד שם כשצריך להרגיש״.

לדבריו, הבית עוצב בהשראת מבני ריאד ממרוקו, מבנה מסורתי הבנוי סביב חצר פנימית שקטה, עם חיבור עמוק לאור ולטבע. ״השקט הוא חומר גלם. הלבן אינו רק צבע, הוא מצב תודעה. הוא נפרש על הקירות, על התקרות, על הרגעים שבין פעימה לפעימה״.

עמית מדגיש כי ״כל פרט בבית הזה, גם אם נראה שקט, יש בו שכבת עומק שמגיבה למה שמסביב. הבחירה המדויקת של חומרים טבעיים יחד עם תאורה שקופה שמייצרת רכות מאפשרות לחלל הלבן להפוך לסביבה חיה ומדברת״.

החוויה בבית, לדבריו, היא לא של לבן, אלא של הקצב שהלבן מאפשר. כשהמרחב שקט, הקשב מתחדד. כל פריט הופך למשמעותי, כל בחירה משפיעה. והלבן, הוא הרקע הכי מדויק לסיפור הזה.

לפרויקט המלא

ליעד תוינה

מעצבת ואדריכלית פנים עם עין רגישה ויכולת לרקוח חללים מרגשים מפרטים מדויקים, ליעד תוינה יודעת להפוך כל דירה לבמה של רגש. עם ניסיון עשיר בפרויקטים רחבי היקף ובקנה מידה ענק, היא יודעת להוביל תכנון מורכב ביד רגישה ומדויקת. ״לבן בשבילי זה טוהר. כמו שמלה של כלה. יש בזה משהו מאוד נקי, רגשי, ראשוני״, אומרת ליעד תוינה, אבל היא מבהירה שלבן דורש אחריות. ״דווקא בגלל שהוא כל כך יפה, הוא גם מסוכן.״

כמעצבת, היא מדברת על לבן כצבע שמאפשר התבוננות פנימית. ״כמו דף חלק. הוא לא מכתיב, הוא מקשיב. אבל אם לא תדע מה אתה עושה, הוא יישאר שטוח״. העבודה שלה עם לבן כוללת היררכיה מדויקת של טונים, טקסטורות ומעברים. ״כמו שיש חמישים גוונים של אפור, יש גם חמישים גוונים של לבן, וכל אחד מהם מרגיש אחרת באור משתנה. חשוב לשים לב לפרופורציות, לעומק, ולחיבור בין הפריטים״.

ליעד מספרת על אחד הפרויקטים הכי מיוחדים שלה, דירה בלב ירושלים, שנמצאת לקראת סיום ועתידה להיות מהגדולים ביותר שעיצבה עד כה. היא מודה שהיא מאוד גאה בו, ולא רק בגלל גודלו אלא בזכות הרגישות שנדרשה בתכנון ובהרכבת כל פרט. ״רצינו לייצר טוהר, אבל לא סטריליות. השתמשנו בעץ טבעי עם נוכחות רגועה, שטיחים עם טקסטורות מתחלפות, בדים רכים עם גוונים חמימים, ופריטי עור בעבודת יד. ככה כל שכבה מוסיפה עוד נדבך של תחושה״.

לדבריה, אחת הדרכים להימנע מלבן שטוח היא עבודה בשכבות של חומר. ״אל תסתפק בגוון אחד. תחשוב על שילוב של בדים עם עומק, עץ שמכניס רוך, תאורה שיודעת לשבור את הקור. לפעמים דווקא פריט נגרות פשוט יכול להיות זה שמחזיק את כל הקומפוזיציה.״

גם ההשראה שלה נובעת ממקורות רכים. ״לפעמים זיכרון, נוף או חומר גלם מכתיבים לי כיוון. אני מתחילה מהתחושה. ורק אז מתחילים לצרף את הלבן״.

לדבריה, שבועות הוא חג שמתחבר בדיוק לזה. ״זה חג של התחלה, של קבלה, של בהירות. יש בו שקט וחגיגיות בעת ובעונה אחת. כשאתה מעצב עם לבן, זה בדיוק המקום הזה, לפשט מבלי לוותר על רגש״.

 

שלומי לוין

אדריכל ומעצב פנים נהדר, שמבין במדויק איפה מתחבא הסיפור של כל חלל. עם טביעת עין חדה ואהבה לפרטים, שלומי לוין מצליח לייצר עולמות שקטים אבל מלאי נוכחות. ״האתגר הוא לא להשתעמם בתוך כל השקט״.

לוין, שתכנן את דירתה של מפיקת האירועים אירית רחמים בפרויקט ׳בלו׳ שבצפון תל אביב, מתאר לבן כצבע שמייצר אצלו דואליות: ״מצד אחד זו שלווה, אור, טוהר. מצד שני, הפחד מחלל חסר עומק, חסר אישיות״.

בדירה, שכולה כמעט לבן, לא פחות מתשעים וחמש אחוזים, השתמש לוין בשכבות של טקסטורה ועומק כדי לשבור את הבנאליות. "זה מתחיל בפרטים הקטנים. כורסא אחת בעור לבן, לצידה כורסא נוספת בבד דמוי פיקסלים בגוון בהיר וחם. הספה המרופדת בבד בוקלה בצבע לבן, רכה ואמורפית, מאזנת את הנוקשות של העור. השולחן קפה מחופה עור לבן, והשטיח הבהיר משלים את כל התחושה״.

הוא מוסיף שגם במטבח, שלא עבר שינוי, שולבו מנורות לבנות עם טקסטורה מקומטת, ובפינת האוכל מנורה עומדת בגובה לא שגרתי. ״הכול לבן, אבל כל פרט יש לו טון, עומק, צל. אלה הדברים שהעין לא קולטת מיד, אבל כשהם נוכחים, אתה מרגיש עטוף״.

לדבריו, עיצוב בלבן מחייב אותך להיות מדויק בפרטים. ״אין איפה להתחבא. כל קו חשוב. כל בחירה בולטת. לבן דורש תכנון, ראייה רחבה, אבל גם רגש עדין״.

הוא מסביר שחומרים יוקרתיים בעיבוד איכותי יוצרים את ההבדל: ״שיש טבעי בגימור לא צפוי, עור עם תיפורים מיוחדים, פליז שמחזיר אור בצורה מעניינת, כל אחד מהם מוסיף עומק. וכשהם נפגשים, הלבן הופך לחגיגה של תחושה״.

לדבריו, הניגוד בין חומרים שונים הוא שמכניס חיים לחלל: ״החלקות של השיש והעור מול הטקסטורה של בד הבוקלה והשטיח, זה בדיוק המשחק. כל חומר מדגיש את השני וכל ניגוד כזה יוצר עניין בעין ובתחושה״.

לפרויקט המלא

 

שבועות הוא חג של אור, של התבוננות ושל רגעים שמבקשים שנעצור לרגע. לבן, יותר מכל צבע אחר, מחבר אותנו בדיוק לאותם ערכים. הוא מזמין שקט, אבל מבקש דיוק. הוא נראה פשוט, אבל דורש מחשבה מורכבת. הלבן, כמו חג השבועות, נוגע גם באור וגם באדמה, גם בטוהר וגם בחומר. ואם לא נותנים לו במה, הוא פשוט לא יבלוט, כי ככה לבן מתנהג.

בעיצוב פנים, בדיוק כמו במסורת, הבחירה בלבן היא הזדמנות להקשיב למה שקורה מתחת לפני השטח. אצלנו בניסו, מתוך עשייה יומיומית עם אדריכלים, מעצבים ולקוחות, אנחנו רואים עד כמה הגוון הזה דורש ניואנסים, הקשבה, ויכולת לזקק יופי מתוך שקט. הוא לא חייב לצעוק כדי להיות נוכח. להפך, הוא שומר על פאסון. שלושת האדריכלים שפגשנו כאן הראו שלבן הוא לא רק כלי אלא שפה שלמה. שפה שיכולה לספר סיפור, לייצר עומק, לרגש בעדינות. וכמו כל דבר אמיתי, היא דורשת אומץ, כנות, ותשומת לב לפרטים הקטנים. וגם קצת טעם טוב, כי עם לבן, כל טעות נראית וכל הצלחה זוהרת במיוחד.